הקדמה למהו שיתוף ספציפי
כאשר בני זוג מתגרשים, עולה השאלה כיצד לחלק את רכושם. חוק יחסי ממון בישראל קובע כללים ברורים לחלוקת רכוש שנצבר במהלך הנישואים. עם זאת, קיימת שאלה מיוחדת לגבי נכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג טרם הנישואים, או שנרכשו בנפרד במהלכם – מה שמכונה "נכסים חיצוניים" או נכס שהתקבל במתנה או ירושה, שהרי רכוש שצד קיבל במתנה או בירושה מהוריו אינו נכלל כרכוש משותף.
קביעת קיומו של שיתוף ספציפי בנכס היא שאלה עובדתית, והחלטת בית המשפט תתבסס על מכלול הנסיבות של כל מקרה לגופו. עם זאת, קיימים מספר קריטריונים עיקריים שבהם בתי המשפט נוטים להתמקד:
גורמים נוספים שעלולים להשפיע על ההחלטה:
חשוב להדגיש:
השפעות משפטיות של שיתוף ספציפי
מדוע חשוב להוכיח שיתוף ספציפי?
גורמים נוספים המשפיעים על חישוב מזונות:
חזקת השיתוף ושיתוף ספציפי הם שני מושגים משפטיים הקשורים לחלוקת רכוש בין בני זוג בעת פירוד. למרות הדמיון בשם, ישנם הבדלים משמעותיים ביניהם.
לאחרונה הובא בפני בית המשפט המחוזי מחלוקת בין חברי ההרכב לעניין היקף התפרשותו של השיתוף הספציפי.
נצטט בתמצית את הלכות שהוצגו בפסק הדין, כמתואר לעיל:
בעניין עמ"ש 22552-04-23 ס.ל נ' ח.ל [נבו] (2024) הבאתי את תמצית הלכות השיתוף הספציפי כפי שהתפתחו בשנים האחרונות בפסיקה הישראלית.
הלכת השיתוף הספציפי התפתחה בפסיקה לאחר חקיקתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973 (לעיל ולהלן: חוק יחסי ממון או החוק) במסגרתו הוציא המחוקק מכלל איזון המשאבים נכסים חיצוניים שהיו לצדדים ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין (סע' 5 (א) (1) לחוק).
לאחר חקיקתו של החוק התעוררה השאלה האם הסדר איזון המשאבים הקבוע בו יכול לדור בכפיפה אחת עם חזקת השיתוף. בתחילה הובעו בעניין זה דעות שונות (וראו ע"א 1945/91 יעקובי נ' יעקובי [נבו] (1992)), ואולם עד מהרה התקבעה בפסיקה עמדתה של כב' הש' ט' שטרסברג-כהן, לפיה, יש להחיל על נכסים חיצוניים את הוראות "הדין הכללי", אשר יותאם להקשר הזוגי שבו הוא חל (ע"א 8672/00 אבו-רומי נ' אבו-רומי, [נבו] (2002)), גישה המכונה על דרך הכלל בפסיקה – "הלכת השיתוף הספציפי" שעיקרה הוא, כי אין מניעה, גם בהינתן הוראות חוק יחסי ממון, כי בן-זוג יטען מכוח דין כללי כלשהו שיש לו זכויות בנכס הרשום על שם בן-הזוג האחר ושהיה בבעלותו ערב הנישואין. וכפי שהדברים סוכמו על ידי כב' הנשיאה א. חיות בעניין דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים [נבו] (2021) (להלן: דנג"ץ הבגידה):
"… תכליתה של הלכת השיתוף הספציפי צנועה בהרבה מזו של חזקת השיתוף: היא לא נועדה לשמש 'כלל-על' של דיני המשפחה אשר חולש על נכסי בני הזוג. היא כלי משפטי המאפשר הכרה בקיומו של שיתוף בנכס ספציפי, וזאת מכוח הדין הכללי. השיתוף שנוצר מכוחה מבטא סוגי שיתוף שמוכרים בדין הכללי, על ענפיו השונים, 'תוך התייחסות למערכת היחסים המיוחדת של השותפות הנובעת מחיי הנישואין, כשם שבמישורי משפט אחרים מגמשת את עצמה הפרשנות המשפטית לסיטואציות המיוחדות שבהן מיושם הדין הרלוואנטי'"
על הטוען לשיתוף נטל ההוכחה לדבר מה נוסף. מהותו והיקפו של אותו "דבר מה נוסף" הובהר בפסיקה, כי עסקינן במבחן עובדתי התלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה (בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 [נבו] (2010); בג"ץ 287/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 14 [נבו] (2016); ע"א 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ, פסקה 13 לחוות דעתו של השופט עמית [נבו] (2011)). לצד זאת, הובהר בפסיקה, כי ביסודה של הלכת השיתוף הספציפי עומדת מידה מסוימת של "עמימות אינהרנטית" וכי גבולותיה, היקפה ומבחניה אינם חדים והם משתנים מנסיבה לנסיבה (בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פסקה ח' לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין [נבו] (2011)). מכל מקום, דומה כי בעקרון הקריטריונים והמבחנים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות, האחת מתייחסת לנכס עצמו (טיבו של הנכס, עלותו, ערכו ומידת ההשקעה המשותפת בו), והאחרת לבני הזוג והתנהלותם (האם מדובר בנישואים ראשונים, אורך הנשואים, טיב מערכת היחסים, קיומם של ילדים משותפים וכיוצ"ב (וראו, כדוגמה, פסק דינו של כב' הש' עמית בעניין בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני [נבו] (2012) (להלן – עניין אלמונית)). מכל מקום, ועם כל המבחנים שביקשה הפסיקה לספק לצורך איתורה של כוונת שיתוף ספציפי, דומה כי לעולם יוותרו הדברים עמומים ויהא צורך בהפעלה גמישה של הכללים, בחינתם ויישומם כאשר כר נרחב יינתן להתרשמותו של בית המשפט מהתנהלות הצדדים וכוונותיהם, כדברי כב' הש' א. רובינשטיין בבע"מ 10734/06 פלוני נ. פלונית [נבו] (2007) –
"'גבולות הגזרה' אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעיתים קשה לכמת את ההשקעות ואת 'ההתנהגות ההשקעתית', אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה"
ניתן למצוא בנקל פסיקה הקובעת ומחילה שיתוף ספציפי אף בנכסים שאינם דירת מגורים כגון שיתוף במניית דן שנרכשה על ידי הבעל קודם לנישואין (וראו פסק דיני בעניין תמ"ש 3591/02 ש.צ נ' ח.צ [נבו] (2007)); שיתוף ביחידות דיור שלא שימשו למגורי הצדדים (עמ"ש (ת"א) 40404-04-15 ר. ב נ' א. ב. [נבו] (2016)); שיתופיות במשק חקלאי שהתקבל בידי הבעל עובר לנישואין ולא רק בחלק שיוחד לבית מגורים (תמ"ש (י-ם) 43087-03-15 פלונית נ. אלמוני [נבו] (2017)); שותפות בחשבון בנק הרשום על שם אחד הצדדים בלבד.
לענייננו בפסק דינו של המחוזי בהרכב של 3 שופטים, כמתואר לעיל:
לדעת המיעוט (אב"ד, השופט צבי ויצמן) יש לדחות את ערעור האישה ולקבל את ערעור האיש בכל הקשור לאי קיזוז שווי הקרקע החקלאית מתוך זכויות האיש.
האישה ערערה וטענה שלא הוכחה כוונת שיתוף באשר אין עסקינן בדירת מגורים. אמנם, לא נחתם הסכם ממון בין הצדדים ואף אחר שניתנו הדירות הן נרשמו דווקא על שם האישה ולא על שם הצדדים יחדיו.
האיש תבע לאיזון הזכויות בין הצדדים ולשמירת זכויותיו בחמש הדירות הנותרות ב… (תלה"מ 59414-01-20). לטענתו הדירות הן רכוש משותף לצדדים ויש לאזנן באופן שווה בין שני הצדדים וכי אין ללמוד מעצם רישומן של הדירות על שם המערערת לבדה על אי חלוקת הזכויות.
בית משפט לענייני משפחה, קרי הערכאה הקודמת קבעה כי: "הוכחה כוונת שיתוף ביחס לדירות ב… ואולם עמד על כך שיש לחלק בין המקרקעין – המהווים את "העץ" לבין הדירות המהוות את השבח וה"פרי"".
בית המחוזי בדיול על ערעורה של האשה קבע כי: שהעובדות הינם, שלא נחתם הסכם ממון בין הצדדים. הדירות נרשמו על שם האישה ולא על שם הצדדים יחדיו. הוכח בבית המשפט אורח חיים תקין ומשותף, בבני זוג בנישואין ראשונים שחיו יחדיו 23 שנה עם ילדים משותפים, התנהלות הצדדים היה באמצעות חשבון משותף אחד בלבד, גם הכספים שקיבלו מירושה ומתנה הופקדו בחשבון זה. דמי שכירות שהתקבלו מהדירות נכנסו לחשבון המשותף. הוכח כי השקעה ומאמץ מצד האיש בכל הקשור לעסקת קומבינציה, נעשו ע"י השקעות כספיות הצדדים בפרויקט, הלוואות משותפות.
בימ"ש קמא מצא כי יש להפחית מתוך זכויותיו של האיש בדירות את שוויה של הקרקע נכון למועד הקרע, שהרי כוונת השיתוף חלה רק על השבח אך לא על הנכס שניתן במתנה. השופט ויצמן חלק על כך וקבע כי ראוי לאחוז בגישתו של המלומד ליפשיץ ולפיה מעת שהוכח באופן ברור אורח חיים קישורי, הרי שהנכס החיצוני בכללותו משותף ואין אנו נדרשים לחלק בין השבח לקרן. ומכאן שכוונת השיתוף בענייננו חלה הן על השבח – הדירות, והן על הנכס המקורי – הקרקע שניתנה במתנה לאישה בלבד. בית משפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור מבלי לחייב מי מהצדדים בהוצאות משפט. וקבע "שיש להתחשב בחלק היחסי בקרקע של חמש הדירות בלבד, ולא בחלק הקרקע של הדירות שנמכרו או שהתקבלה כנגדה תמורה במזומן. יש לזקוף לטובת האישה סכום כספי העומד על שווי הקרקע של חמש הדירות נכון למועד הנישואין, בתוספת הפרשי הצמדה עד מועד הקרע. את שווי הקרקע יש להעריך בהתאם לשווי השוק במועד השיתוף, היינו, מועד הנישואין, תוך התחשבות במצבה התכנוני באותה עת הלוקח בחשבון את הפוטנציאל התכנוני נכון לאותו מועד".
לסיכום
שיתוף ספציפי הוא מצב שבו נכס חיצוני, כלומר נכס שאינו נחשב אוטומטית כרכוש משותף, הופך להיות שייך לשני בני הזוג באופן שווה. במילים אחרות, הנכס "נכנס" אל תוך השיתוף הזוגי, גם אם מקורו אינו משותף.
שיתוף ספציפי הוא נושא מורכב הדורש ייעוץ משפטי מקצועי. כל מקרה הוא ייחודי, והחלטת בית המשפט תתבסס על מכלול הנסיבות. אם אתם עומדים בפני הליך גירושין ויש לכם נכסים חיצוניים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני משפחה כדי להבין את זכויותיכם וחובותיכם.
השיתוף הספציפי הוא רק אחד הגורמים הרבים המשפיעים על חישוב המזונות. ההשפעה שלו תהיה תלויה בנסיבות הספציפיות של כל מקרה. במידה ולא היה הסכם ממון מסודר בין הצדדים, ההליכים עלולים להיות ארוכים ומורכבים, שנכנסים לבית משפט עם תוצאה לא ידועה, לכן מומלץ גם להתייעץ עם עו"ד לענייני משפחה אשר בקיא בענייני רכוש לפני שבכלל פותחים בהליכים משפטיים מבלי לארוז ראיות ומסמכים אשר יכולים לסייע לכם.
© אתר זה בבעלות של מריאנו שקד --- האתר נבנה ע"י FORSITE